רופא שלא איתר תסביב באשך וגרם לאובדנו נמצא אחראי ברשלנות

לא אובחן תסביב באשךלעיתים למחלות שונות יש תסמינים דומים, וטיפול שגוי עקב אי אבחנה ביניהם עשוי לגרום לנזקים בלתי הפיכים לחולה. נשאלת השאלה האם רופא שגרם למטופל נזקים בלתי הפיכים עקב אי אבחנה מבדלת יהיה אחראי ברשלנות רפואית.

מהו תסביב אשך?

תסביב אשך הוא תהליך שבו לאשך אין קיבוע לדופן שק האשכים, הוא מסתובב על צינור הזרע שבו כלי דם, מה שמביא לחסימה מלאה באספקת דם, ובעקבותיו לנמק האשך ולאובדנו. התסביב מתבטא בכאבים חדים פתאומיים, ואופייני בעיקר בגיל ההתבגרות. מצב זה מחייב ניתוח מיידי להצלתו של האשך, תוך 6 שעות מרגע שהתחיל התסביב.

השתלשלות האירועים

מעשה שאירע לתובע ששנתיים לפני האירוע, בהיותו בן 16, נמצא כי איכות הזרע וכמותו לא תאפשר לו להפרות אישה בדרך רגילה, אלא רק ע"י אמצעים חוץ גופניים, עקב בעיה באשך השמאלי. הומלץ בפניו לעבור ניתוח, והוא נותח בחודש יוני 2004 בהצלחה. לאחר 10 ימים התובע חש בכאבים באשכו הימני והופנה לחדר מיון. שם התובע נבדק ידנית בלבד והרופא אבחן כי הוא סובל מדלקת ביותרת האשך הימני.

הרופא קבע כי יש לשחררו לביתו והמליץ על מעקב אצל אורולוג, על טיפול אנטיביוטי ועל הנחת קרח על האשך. לאחר הטיפול אמנם חש התובע הקלה רבה בכאביו, אך האשך נעשה אדום והתנפח. הוא פנה לקופ"ח שם נערכה לו בדיקת אולטרהסאונד שהעלתה אפשרות של תחילת גידול ממאיר. בבדיקת אולטרהסאונד נוספת שנערכה לו למחרת בבי"ח שיבא אך פוענחה רק לאחר שבוע אובחן כי הוא סובל מתסביב.

היכן טעה הרופא?

התובע על סמך חוות דעת רפואית תבע את מדינת ישראל שבמסגרתה עבד התובע וטען כי הייתה רשלנות רפואית בהתנהלות הרופא שלא ביצע בדיקות נוספות במיון, לשם הגיע בפעם הראשונה, פרט לבדיקה הידנית, לפני שקבע את הדיאגנוזה שלו, ועקב כך טעה ולא אבחן את התסביב שממנו סבל התובע כבר עם קבלתו למיון, וסבר כי הכאבים נובעים מדלקת רגילה שהסימפטומים שלה דומים בחלקם.

לו היה הרופא מאבחן את התסביב בזמן תוך שימוש באמצעים סבירים שנוקטים רופאים בפרקטיקה מקובלת ניתן היה לנתחו ולהציל את אשכו. התובע אף טען כי אי אבחון התסביב בזמן סתם את הגולל על השיפור שנבע מהניתוח הראשוני שעבר באשכו השמאלי.

טענותיו של המטופל

כן טען התובע כי הרופא שאינו אורולוג מומחה, למרות שעובד בתחום האורולוגיה, התרשל תוך שסטה מנהלים של משרד הבריאות בכך שלא פנה לאורולוג מומחה טרם שחרורו.

התובע טען כי אין לו כלל אשם תורם בכך שלא ביצע את בדיקת אולטרהסאונד מוקדם יותר, כי לאור הבחנת הדלקת לא היה מקום להזדרז לבצעה, מה עוד שהרופא לא הבהיר לו את הדחיפות בביצועה, וכן בכל מקרה התסביב בעת שחרורו כבר היה בשלב בו הניתוח לא היה עוזר.

מה יש לנתבעת להגיד להגנתה?

מנגד טענה הנתבעת על סמך חוות דעת רפואית כי לפי הפרקטיקה המקובלת די בבדיקה ידנית, כדי לשלול תסביב חלקי או מלא, ולאבחנה מדלקת, ואף אם הגיע התובע עם תסביב בכל מקרה היה זה מאוחר מדי להציל את האשך כיוון שכאביו החלו מעבר לזמן בו ניתן להציל את האשך. כן טענה כי אי האבחון לא שינה בכל מקרה את יכולתו להביא להריון ללא הפרייה חוץ גופנית.

הנתבעת אף טענה כי גם אם שחרורו של התובע נעשה על ידי הנתבע שאינו מוסמך רשמית בתחום האורולוגיה, הרי עקב הידע רב והניסיון של הרופא שרכש בתחום, אף הוא מומחה בפועל, ולפיכך הוא לא התרשל בכך שלא פנה למומחה בעל תעודות בתחום טרם שחררו את התובע.

הנתבעת אף הוסיפה כי לתובע אשם תורם כיוון שהתעכב בביצוע בדיקת האולטרהסאונד עליה הומלץ בפניו לפני שחרורו.

המילה של המומחה

לאור חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש שמונה לאור הפערים בין מומחי הצדדים קבע ביהמ"ש כי התובע ביסס את טענתו בדבר התרשלות הנתבע באבחנה המבדלת שכתוצאה ממנה לא איתר בזמן הרלוונטי שהתובע לוקה בתסביב, ועקב כך נגרמו לתובע נזקים חמורים בלתי הפיכים.

במועד הגעתו למיון היה עדיין ניתן לנתחו ולהציל את האשך שלו, לפיכך הרופא אחראי לאובדן האשך. אמנם טעות באבחנה בין שני המקרים שכיחה על רקע דמיון בתסמינים, והלחץ בחדר מיון עשוי להקשות על דיאגנוזה נכונה, אך דווקא בגלל זאת חייב הרופא לנקוט בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו, כולל בדיקות נוספות על מנת לדייק באבחנה ולא להסתפק בממצאים שלפניו.

כאשר קיימת פרקטיקה מקובלת, אך בפועל קיימים אמצעים אחרים מתאימים שהם נגישים וזולים וששימוש בהם היה מונע נזק רב בלתי הפיך יש להעדיפם. התעקשותו של הרופא לנקוט בבדיקה ידנית בלבד ולא לעשות שימוש באמצעים נוספים ידועים מהווה התרשלות.

דבריו של בית המשפט

ביהמ"ש קבע כי הייתה התרשלות גם בעובדה שהרופא פעל בניגוד להוראותיו של משרד הבריאות משלא ביקש אישור אפילו טלפוני לשחרור התובע ממנהל המחלקה שהוא אורולוג מומחה, שהעיד כי הסכמתו לשחרור בד"כ מותנית בבדיקות נוספות לתובע.

ביהמ"ש קבע כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזקים שנגרמו לתובע מאחר שהנתבעת היתה אמורה לצפות את הנזק שהתממש, לפיכך הרופא הנתבע אחראי ברשלנות רפואית.

ביהמ"ש אף פסק כי אין לייחס לתובע אשם תורם כיוון שהרופא לא ציין בטופס השחרור כי בדיקת האולטרהסאונד דחופה, ויתר על כן אילו סבר הרופא שהיא דחופה עליו היה לבצעה בביה"ח לפני שחרורו.

לאור הרשלנות הרפואית ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסך כ -270,000 ₪ כשמירב הפיצוי ניתן בגין כאב וסבל.

ת"א 61117/07 פלוני נ' מדינת ישראל
ניתן ביום 14.3.13

מאמרים נוספים בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *