ניתוח קיסרי לקוי ? תביעת עו"ד רשלנות רפואית

תביעת רשלנות רפואית בעקבות ניתוח קיסרי

בתביעה שהוגשה לבית המשפט על ידי עו"ד רשלנות רפואית בשמה של נור (שם בדוי) תושבת הצפון, נטען כי בשל אירועים חריגים וטיפול לקוי במהלך ניתוח קיסרי שעברה, נגרם לה נזק רפואי בלתי הפיך. מקרים של רשלנות רפואית, הקשורים בניתוח קיסרי, הם מקרים נפוצים מאד, הן בארץ והן בעולם. במקרה זה הוגשה תביעה על ידי עו"ד רשלנות רפואית המתמחה בתחום אשר התגלגלה בסופו של יום לפתחו של בית המשפט העליון בשל ניתוח קיסרי שבוצע באופן לקוי.

פרטי המקרה, שבגינו הוגשה התביעה

נור, התובעת, שלצידה עו"ד רשלנות רפואית המייצג אותה בבית המשפט, נאלצה לפנות לפני מספר שנים באופן בהול אל בית החולים לביצוע ניתוח קיסרי. במהלך הניתוח הוחדר ישירות אל עמוד השדרה שלה חומר הרדמה הנחשב נפוץ מאד – אפידורל. במהלך הניתוח הקיסרי שבוצע, התרחשו מספר אירועים חריגים, שבעקבותיהם לקתה נור, התובעת, בדום לב ובהפסקת נשימה. למרות שמצבה ייוצב לאחר מכן, בבדיקות שנעשו לאחר שהניתוח הסתיים, נמצא כי נותר לה נזק רפואי בלתי הפיך בשל חדירת אוויר למוחה. משהובאו דברים אלה על ידי עו"ד רשלנות רפואית מטעמה של נור אל בית המשפט, פסק בית המשפט כי חובת ההוכחה חלה על בית החולים ועליו להראות שלא מדובר במקרה של רשלנות רפואית.

על בית החולים, במקרה זה, להוכיח שלא קיים קשר נסיבתי בין הנזק שנגרם לנור, התובעת, להליך הטיפולי שבוצע במהלך הניתוח הקיסרי. על מנת להוכיח שמדובר במקרה של רשלנות רפואית, יש למצוא קשר בין הנזק לטיפול שבוצע. רק לאחר שהוכח קשר זה או שלא קיים הקשר בין השניים, ניתן לפסוק בהתאם.

רשלנות רפואית זריקת אפידורל

קביעתו של בית המשפט לאור טענותיו של בית החולים, הנתבע

מכיוון שבמהלך המשפט לא יכול היה בית החולים להוכיח שזהו איננו מקרה של רשלנות רפואית, פסק בית המשפט שמדובר בהליך רפואי לקוי, המצדיק קבלת פיצויים. בדרך כלל, חובת ההוכחה המצדיקה קבלת פיצויים, חלה על המבקש אותם, קרי – נור, התובעת וכן עו"ד רשלנות רפואית מטעמה. אולם, ישנם מקרים בהם נטל ההוכחה חל על הצד השני, הנתבע, כפי שקרה במקרה זה. מכיוון שבמקרים מסוג אלה אין יחסי שוויון בין המטופל לרופא, הנחשב בעל ידע רב שנדרש לצורך מתן הטיפול, הרי שהמטופל נמצא בעמדת נחיתות בכל הקשור ליכולתו להוכיח את הרשלנות שבוצעה.

במקרה זה, ובהסתמך על דבריו של עו"ד רשלנות רפואית מטעמה של התובעת ועל חקירת המקרה, החליט בית המשפט, כאמור, כי חובת ההוכחה חלה על בית החולים, הנתבע, וציין כי הסיבות לכך הן שאין ביכולתה של המטופלת, במקרה זה, ידע מספק על מנת להוכיח את נסיבות המקרה שהובילו לנזק ובמקביל, הנזק עצמו נגרם כשהתובע, בית החולים, הוא השולט בטיפול שבוצע. בנוסף, פסק בית המשפט כי לא היתה במקרה זה הסכמה מדעת וכי לא הוסברו לנור, התובעת, הסיכונים הכרוכים בטיפול ותופעות הלוואי שלו. במידה והיו מוסברים לה, כפי שטען בית המשפט, כל הסיכונים וסיכויי הצלחת הניתוח והטיפולים הנלווים לו, ייתכן והיתה שוקלת את ההליך הרפואי ובוחרת באפשרות אחרת. משלא נעשה כך, הרי שלא נותרה לה ברירה וההליך בוצע מבלי לקבל את הסכמתה המלאה. מצד שני, ייתכן, ולמרות קבלת המידע, לרבות הסיכון הרב הכרוך בניתוח, היתה בוחרת נור בכל מקרה לעבור אותו. אולם, זוהי היתה החלטתה ועל סמך שיקול דעתה בלבד.

ולאור האמור לעיל, פסק בית המשפט בשל הרשלנות הרפואית שנמצאה, פיצוי כספי בגובה של 3.5 מיליון ₪, שכלל פיצוי בגין טיפול סיעודי שניתן בעבר ושיינתן בעתיד וכן בגין הוצאות בית משפט.

עא 6948/02

מאות כבר רשומים למנויים שלנו. ואתם ?
הירשמו ודעו זכויותיכם

מאמרים נוספים בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *