הגיע לטיפול בטחורים שהסתיים על שולחן הניתוחים

רשלנות רפואית – המטופל הגיע לקבלת טיפול בבעיית טחורים ובשל רשלנות הרופא עבר ניתוחים רבים שפגעו בכושרו ובריאותו ועל כן יפוצה ב- 700 אלף ₪.

אחת מהחובות המקצועיות של כל רופא הוא ליידע את המטופל על הטיפול שאותו הוא עומד לעבור ועל ההליך שהוא עומד לבצע. שכן, אחרת במונח המשפטי זו עשויה להיחשב לתקיפה רפואית או לכל הפחות פיעה באוטונומיית הפרט, משום שזכותו של המטופל לקבל מידע על הסיכונים האפשריים ובהתאם להחליט באם להמשיך בהליך הרפואי או לא.

מטופל עם בעיית טחורים פשוטה מוצא עצמו עובר ניתוחים רבים שאינם שרק מחמירים את מצבו – איך זה קורה?

משה (שם בדוי) הגיע לקבלת טיפול בעקבות טחורים. משה אושפז וקיבל טיפול לבעיית הטחורים, אך זה לא נעשה בצורה ראויה והחלה להיות לו במקום דלקת ונמק אשר הסבו לו כאבים חזקים במיוחד בפי הטבעת כמו גם הפרשות רבות. הבדיקה הראתה כי יש לו נמק וכיב ברירית ועל כן הוא נותח, כאשר הניתוח הצביע על קרע ברקטום שנסגר בניתוח.

רשלנות רפואית בניתוח טחורים

משה חזר לביתו אך היה צריך לעבור חודשיים לאחר מכן ניתוח נוסף ומאוחר יותר בוצע פתח בדופן של הבטן לשם יציאת הצואה. כך, נאלץ משה להישאר במצב רפואי עגום זה במשך חצי שנה. משה עבר עוד כשלושה ניתוחים נוספים כשהאחרון היה ניתוח לסגירת בקע שגרם להיחלשות שרירי הדופן בבטן.

בשל הטיפול שניתן למשה נקבעה לו נכות שכן, הוא לא היה מסוגל לחזור לתפקוד מלא כפי שהיה קודם לכן.

תביעת רשלנות רפואית מוגשת – כל צד מביא מומחה רפואי הטוען אחרת – איך יקבע בית המשפט?

באופן עקרוני בכל תביעת רשלנות רפואית יש לצרף חוות דעת של מומחה בית המשפט. במקרה זה כל צד הביא מומחה מטעמו אשר קבע דברים שונים מאשר המומחה האחר. משה טען כי מגיע לו פיצוי בגין העובדה שלא עמד הרופא בחובת הגילוי הנדרשת ממנו לפיה היה עליו להסביר לו את כל הסכנות הכרוכות מטיפול ובניתוחים שהוא עומד לעבור, על מנת שהוא יוכל להחליט באם הוא רוצה את הטיפול הזה. חוות הדעת של המומחה הרפואי קבעה כי ההזרקה של החומר ישירות לרקטום הובילה לדלקת בעוד ניתן היה להזריק דרך הוריד ולמנוע את התדרדרות הרפואית, ועל כן לדעת המומחה יש לקבוע למשה נכות רפואית צמיתה של 45% ונכות זמנית לחצי שנה של 80%.

מנגד רופא נתבע טען כי מצבו של משה החמיר בשל העובדה כי פנה לטיפול הרפואי באיחור רב, כמו גם למרפאה פרטית ולכן האחריות אינה עליו. חוות הדעת השל המומחה מטעם הנתבע קבעה שיעור נכות של 27% וזאת משום שהסיבוך הרפואי הינו סביר בנסיבות העניין ואין זה מעיד על מקצועיות הרופאים.

במקרה כזה כאשר קיים פער גדול בין שתי חוות הדעת הרפואיות ממנה בית המשפט מומחה מטעמו וכך נעשה. מומחה בית המשפט קבע כי שיעור נכות הצמיתה של משה הינו 35% ונכות זמנית של 80% לכמה חודשים.

בית משפט השלום הגיע למסקנה כי במקרה זה הייתה רשלנות רפואית שכן הטיפול הראשוני הרשלני הוביל לשרשרת של ניתוחים מיותרים, אשר הסבו למשה כאב וסבל רב, כמו גם פגעו באורח החיים שלו באופן משמעותי ביותר. על כן הנתבע צריך לפצותו בגין הנזק שנגרם.

הפיצוי ניתן עבור אובדן שכר בעבר, אובדן כושר עבודה לעתיד, כאב וסבל, עזרת הזולת בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד ונסיעות.

סך הפיצוי שנפסק הינו מעל ל- 700 אלף ₪.

ת.א 6517/05

מאות כבר רשומים למנויים שלנו. ואתם ?
הירשמו ודעו זכויותיכם

מאמרים נוספים בנושא:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *